הטכנאי שאל "מה הספיקה הנדרשת?" ולא קיבל תשובה. הוזמנה משאבה "כמו הקודמת". שלושה חודשים אחר כך — אותה תקלה.
לכל משאבה יש עקומת ביצועים (Q-H curve): הציר האופקי הוא ספיקה (כמה מים לדקה), הציר האנכי הוא עומד (כמה גובה המשאבה מסוגלת להגביר). ככל שהספיקה עולה, העומד יורד.
"קצה הגרף" הוא הצד הימני ביותר של העקומה — ספיקה מקסימלית, עומד מינימלי. משאבה שעובדת שם מביאה הרבה מים אבל בלחץ נמוך מאוד. זה לא מצב תקין לעבודה שוטפת.
ספיקה נמוכה ← עומד גבוה (נקודת עבודה אידאלית: מרכז הגרף)
ספיקה גבוהה → עומד נמוך ← קצה הגרף — בעיה
ספיקה 0 ל/ד → עומד 45 מ' ✓ לחץ מרבי אבל אין זרימה
ספיקה 60 ל/ד → עומד 30 מ' ✓ נקודת עבודה תקינה
ספיקה 90 ל/ד → עומד 12 מ' ✗ קצה גרף — לחץ לא מספיק
עקומת ההספק של רוב המשאבות הצנטריפוגליות עולה ככל שהספיקה עולה. בקצה הגרף, המנוע מושך זרם מקסימלי — לרוב מעבר לזרם הנקוב. מגן המנוע קופץ, או — אם אין מגן — המנוע נשרף.
בספיקה גבוהה מאוד, הלחץ בכניסה למשאבה יורד עד לנקודה שבה המים "רותחים" ויוצרים בועות קיטור. הבועות מתפוצצות בתוך מדחף המשאבה וגורמות לשחיקה מהירה של המתכת. הסימן הקלאסי: רעש כמו חצץ שנזרק לתוך המשאבה.
כשהמשאבה עובדת בקצה הגרף, הלחץ שמגיע לקומות העליונות או לנקודות הקצה נמוך מהנדרש — גם כשהמשאבה עובדת. לקוח שמתלונן "המשאבה עובדת אבל אין לחץ" — זו לרוב הסיבה.
דרך אחת בלבד שעובדת: מדידת ספיקה ועומד בפועל ולא לפי הערכה. מד זרם על הפאזה (לבדיקת עומס על המנוע) ומד לחץ בכניסה וביציאה מספיקים לאבחון ראשוני.
את הנקודה שנמדדה מסמנים על גרף הביצועים של המשאבה (היצרן מספק אותו). אם הנקודה נמצאת שליש ימני מהגרף — כדאי לבחון שדרוג.
שיחה של עשר דקות עם היועץ הטכני שלנו מספיקה כדי לדעת. 27 שנה בבחירת משאבות לכל סוגי הבניינים.